קוטלר נ' חברת חשמל בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 21.9.1963, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 18.12.08, בעת שנהג במלגזה המבוטחת אצל הנתבעת 2. הנתבעות מאשרות כי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח נ' חמאדה, נג(5) 849 (1999)), חל בענייננו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה– 1975, אולם, הן מכחישות את גרסת התובע בקשר לאירוע וכן חולקות על גובה הנזק.

החבות

האם ארעה תאונת דרכים

בתצהיר העדות הראשית ציין התובע, כי ביום 18.12.08 נהג במלגזה על מנת להורידה מארגז של משאית וקיבל חבטה חזקה בעת שהמלגזה באה במגע עם הכביש. בחקירה הנגדית פרט התובע כי הדרך שבה מורידים את המלגזה מן המשאית היא תוך כדי נהיגה דרך שיפוע שבדלת המשאית. התובע תאר כי דלת המשאית הייתה עקומה, הוא נתקע, נתן גז, ואז המלגזה נסעה מהר והגלגלים האחוריים קפצו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 4.2.14, עמ' 5 שו' 16-20).

לתמיכה בגרסתו צרף התובע תצהיר מאת מר עופר אפיק שנהג במשאית ביום האירוע. מר אפיק תאר, כי התובע נהג על המלגזה בעת שהורידה מארגז המשאית אל הכביש, וכי בעת הירידה המלגזה נחבטה. בחקירה הנגדית הסביר העד, כי קודם להורדת המלגזה, הוא מנתק את הארגז מן המשאית (פרוטוקול הדיון מיום 27.2.14, עמ' 7 שו' 28). העד נשאל האם התובע אמר לו "משהו ברגע שהמלגזה ירדה אל הכביש" והעד השיב כי הוא לא זוכר.

הנתבעות טוענות, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי אכן ארעה תאונת דרכים. לטענתן, העד מטעם התובע הוא חברו לעבודה, ולכן אין ליתן משקל לעדותו ומכל מקום הוא לא העיד על הפגיעה שארעה לתובע ולא זכר אם התובע ציין בפניו כי נפגע. כמו-כן, נטען כי תיאור התובע בקשר לכך שהמלגזה נתקעה, לא הוזכר בתצהירו אלא צוין לראשונה בחקירה הנגדית. לבסוף, טוענות הנתבעות כי העובדה שהתובע פנה לטיפול רפואי רק ביום שני (ב- 22.12.08) כאשר התאונה הנטענת ארעה ביום חמישי (חמישה ימים קודם לכן), מנתקת את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.

לאחר שבחנתי את הראיות, מצאתי לקבל את גרסת התובע. עדות התובע בכל הנוגע לאופן קרות התאונה מהימנה עלי, והיא נתמכת בעדותו של מר אפיק. לא מצאתי סתירות בעדויות ואין בעובדה שהתובע פרט בחקירה כי "הוא נתקע" ולא פרט זאת בתצהיר כדי לפגום במהימנותו. האירוע הנטען מתואר בתיעוד הרפואי שצורף לתצהירים, וההסבר שנתן התובע לשיהוי לכאורה בפנייה לטיפול רפואי, מניח את הדעת. התובע הסביר, כי סבר שאם ינוח בסוף השבוע שלאחר התאונה, הכאב יחלוף, אולם, משראה שהכאבים מתגברים פנה לטיפול רפואי.

לנוכח האמור, אני מאמצת את גרסת התובע וקובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 18.12.08 בעת שנהג במלגזה על מנת להורידה מארגז של משאית, לאחר שהארגז נותק מן המשאית.

הנכות הרפואית

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעה בעמוד השדרה. הנתבעות לא בקשו להביא ראיות לסתור קביעה זו, ולכן יש לראות את נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה כעומדת על 5%.

הנזק

הפסדי השכר לעבר

לאחר התאונה, התובע נעדר מן העבודה למשך 76 ימים. לאחר תקופה זו, התובע שב לאותו מקום עבודה, שם הוא עובד עד היום. התובע לא צרף תלושי שכר מן החודשים שלאחר התאונה. הנתבעות הגישו לבית המשפט מכתב ששלחה הנתבעת 1 לנתבעת 2 (סומן נ/4), בו היא דורשת החזר כספי בגין השכר ששילמה לתובע בימי היעדרותו. סכום זה היווה השלמה לדמי הפגיעה ששולמו לתובע על ידי המל"ל. לאור העובדה שהתובע שב לעבודה לאחר ימי ההיעדרות (בגינם שולם לו שכר במלואו), ומשלא הוכיח כי שכרו נפגע בצורה כלשהי, איני פוסקת פיצוי בגין העבר (למותר לציין, כי נוכח האמור אין לנכות את דמי הפגיעה מן הפיצוי שייפסק).

הפסדי שכר לעתיד

התאונה ארעה בעת שהתובע עבד כמפעיל מלגזה אצל הנתבעת 1. כפי שצוין לעיל, לאחר תקופת אי כושר של 76 ימים התובע שב לעבודה אצל הנתבעת 1. התובע מתאר בתצהיר, כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים בשכם ובגב, מתקשה לעלות ולרדת מן המלגזה וכי בעת הפעלת המלגזה הוא חש לעיתים כאבים. בחקירה הנגדית ציין התובע, כי כיום הוא כמעט ואינו עולה על המלגזה ורק כשאין ברירה עולה לחמש או עשר דקות על המלגזה.

התובע אינו מפרט מהו אופי עבודתו כיום ובנוסף לא צרף ראיות לתמיכה בטענותיו בדבר קשיים בעבודתו. התרשמתי כי התובע מפריז בתיאור קשייו, כמו גם בתיאור הצורך בטיפולים רפואיים. התובע תאר בתצהירו כי הוא נמצא במעקב רפואי גם היום, וכי עבודתו "מקוטעת עקב הצורך לבצע טיפולים" (סעיף 6 לתצהיר). לא מצאתי להאמין לחלק זה בעדותו. טענה זו אינה נתמכת בתיעוד רפואי עדכני, ובהסבר שסיפק בחקירה הנגדית ציין כי כוונתו בתצהיר הייתה לטיפולי פיזיותרפיה וכי לא הלך לטיפולים אלו "הרבה זמן יחסית" (עמ' 2 שו' 23 ושו' 25).

התובע לא טרח להמציא תלושי שכר עדכניים, ולכן יש להניח כי שכרו לא נפגע כלל בעקבות התאונה, ויתכן שאף עלה מעבר לשיעור עליית המדד.

התובע מתמיד במקום עבודתו אצל הנתבעת 1, חברת חשמל, כ- 18 שנים, מאז מרץ 1996 (כך עולה מתלוש השכר מחודש אוקטובר 2008, אליו הפנה התובע בסיכומיו). התובע ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה עד היום, 5 שנים לאחר התאונה. בנסיבות אלו, ההנחה היא כי לתובע ביטחון תעסוקתי משמעותי.